מחקר חדש שהתפרסם בחודש שעבר בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים Ophthalmology השווה בין 16 שיטות טיפול שונות לעצירת התקדמות קוצר ראייה, "מיופיה" (Myopia). זוהי בעיית בריאות כלל עולמית נפוצה, אשר דורגה על ידי ארגון הבריאות העולמי אחד מחמשת הגורמים לעיוורון בר מניעה הדורשים טיפול מיידי.

מיופיה מחייבת טיפול במדינות המפותחות ושכיחותה במדינות אלו בקרב מבוגרים נעה בין 15% ל–49%. שכיחותה גבוהה יותר בקרב אנשים ממוצא אסייתי, שהם בעלי רגישות גנטית לתופעה. בסינגפור, למשל, שכיחות התופעה הוכפלה בתוך 20 שנה, ובסין 90% מאוכלוסיית המתבגרים והמבוגרים הצעירים סובלים ממנה. גם במערב חלה עלייה במיופיה — בארה"ב שכיחותה עלתה מ–25% ל–41.6% בתוך 30 שנה. מיופיה היא אחד מחמשת הגורמים המובילים לעיוורון בגיל העבודה בישראל, אנגליה ואירלנד.

המחקר הנוכחי, שבוצע במעבדה למדעי הראייה במשרד הבריאות הסיני בשיתוף פעולה עם חוקרים מאנגליה, אירלנד, אוסטרליה וסינגפור, התמקד בעצירת התופעה בקרב ילדים ובני נוער. בגילים אלו מתפתח קוצר הראייה, בשל התארכות גלגל העין, בעוד אצל מבוגרים אורך גלגל העין קבוע.

בנוסף להשפעה האופטית של מיופיה על הראייה וההוצאה הכספית הכרוכה בתיקון חדות הראייה, מיופיה מהווה גם גורם סיכון מרכזי למחלות עיניים, כמו גלאוקומה (עליית לחץ תוך עיני ההורס את עצב הראייה ומוביל לעיוורון), קטרקט (עכירות העדשה הטבעית בעין) והיפרדות רשתית (השכבה הפנימית בעין הממירה את האור באותות חשמליים וכימיים, הממשיכים למרכזי הראייה במוח). סיכוני המיופיה משמעותיים, אפילו בקוצר ראייה נמוך (של פחות משלושה דיופטר), והם שווי ערך לסכנות תחלואה קרדיו־וסקולרית כמו התקף לב או שבץ.

הטיפול הרפואי השגרתי עוסק כיום בהשלכות האופטיות והרפואיות של מיופיה, אך לא מונע את התקדמותה. אף שאין תמימות דעים לגבי הגורם למיופיה, נבדקו כמה טיפולים שנועדו לעצור את התקדמותה. שלושה מחקרים הראו את יעילות הטיפול במיופיה באמצעות עדשות רב־מוקדיות, אטרופין והגברת השהייה בחוץ. מטא־אנליזה אחרת העריכה את השפעת מספר טיפולים, כולל טיפות עיניים, משקפיים ועדשות מגע בילדים.

המחקר הנוכחי בדק ומצא הנחיות הנסמכות על מידת יעילות הטיפולים מחד (משמעותית, בינונית, קלה וטיפולים שאינם יעילים) וכן האם התוצאה שהתקבלה במחקר משמעותית. לפי הממצאים, טיפולים שהאטו את התקדמות המיופיה באופן ברור ומשמעותי סטטיסטית הם אטרופין בריכוז גבוה (0.5% ו–1%), בינוני (0.1%) ונמוך (0.01%).

טיפולים עם השפעה בינונית ובעלי משמעות סטיסטית על התקדמות המיופיה היו: ג'ל פירנזפין, אורטוקרטולוגיה (הרכבת עדשות מגע להפחתת קוצר הראייה על ידי שינוי זמני של הקימור החריג של הקרנית), עדשות מגע עם עיצוב שנועד לגרום לטשטוש הראייה ההקפית ומשקפי ביפוקל פריזמטיות; רק למשקפיים מולטיפוקליות היתה השפעה סטטיסטית משמעותית על עצירת התקדמות מיופיה.

טיפולים עם השפעה קלה על התקדמות קוצר הראיה היו: יותר פעילות בחוץ, כמו גם שימוש במשקפיים מולטיפוקליות, משקפיים ביפוקליות ומשקפיים עם עיצוב הגורם לטשטוש של הראייה ההיקפית. עוד עלה כי הטיפולים הבאים לא יעילים להאטת התקדמות מיופיה בילדים: עדשות מגע קשות חדירות לגז, עדשות מגע רכות, תרופת טימולול להורדת לחץ תוך עיני ומשקפיים חד־מוקדיות עם מרשם של תיקון אופטי לא מלא. יש לציין כי מרבית הטיפולים איבדו מהשפעתם בשנה השנייה לטיפול, קרוב לוודאי בשל גיל המטופלים. 

מוכנות המטופלים להכנסת טיפולים אלו לשימוש קליני רפואי שגרתי עלולה להיפגע עקב תופעות לוואי לא רצויות (טיפות אטרופין בריכוז גבוה ובינוני, למשל, גורמות לסינוור מאור השמש ולטשטוש ראייה ניכרים), עלות ומורכבות (אורטוקרטולוגיה כרוכה באי נוחות בשל השימוש בלילה, ועלולה לגרום לזיהומים קשים בקרנית, בייחוד בילדים), השפעה מוגבלת (למשל, משקפיים עם עדשות ביפוקליות) או תופעות לוואי וקושי בתחזוקה שוטפת בקרב ילדים (כגון עדשות מגע עם עיצוב של טשטוש הראייה ההקפית).

הטיפול שהראה יעילות קלינית וסטטיסטית משמעותית כמו גם תופעות לוואי קלות הוא אטרופין 0.01%. לאור זאת נדרשת חשיבה לאומית כיצד לסבסד טיפול זה לאלפי ילדים בארץ שסובלים מקוצר ראייה, טיפול שנמכר כיום באופן פרטי במאות שקלים בחודש. טיפולים עם השפעה פחות בולטת אך משמעותיים סטטיסטית הם פעילות יתר מחוץ לבית ועדשות מולטיפוקליות, שקיימות בארץ במחיר מסובסד לילדים. כמו כן, האקלים בארצנו מאפשר יותר שהייה בחוץ בצורה מושכלת. באמצעים אלה ניתן יהיה להתמודד טוב הרבה יותר עם מגפת קוצר הראייה.

ד"ר עידי מצר הוא יו"ר החוג הישראלי לעיניים ילדים ופזילה